כלבים וניו בורן חדש בבית

אין לי שום דרך לתאר לכם עד כמה איגור היה במתח לקראת סוף ההריון מאיך הכלבים שלנו יקבלו את התינוקת החדשה. שני כלבים שרגילים להיות המלכים של הבית. גוגל הזכר שלנו - פיטבול עם עבר קשוח מאד שחולץ מבור באיזה כפר, בדרכו להיות כלב קרבות. הוא הגיע לאיגור כשהיה בן שנה בערך ורק אלוהים ואיגור יודעים איזה מסע תלאות הם עברו שניהם יחד. כל כך המון זמן עבר עד שגוגל למד לא להלחץ מכל הרמת יד של איגור להוריד קורנפלקס מהמדף, כי היה רגיל לחטוך מכות, כל כך היה רגיל לקפוץ מכל רעש חזק ופתאומי ולפחד בגדול מכל דבר שזז. איגור אימץ אותו אליו ומאז הם בלתי נפרדים. גוגל הוא אפילו הסיבה שאיגור ואני הכרנו! ראיתי תמונה של בחור חמוד עם כלב יפהפה באיזה אתר הכרויות ולא הצלחתי להשאר אדישה ושלחתי לו הודעה ומאז אנחנו יחד.

בקיצור... תקף את איגור פחד בלתי נשלט שמשהו בהצטרפות של תינוקת חדשה הביתה יערער את המשוואה ואת השלווה שהגענו אליה בהמון המון שנים של עבודה ושמשהו יקרה ונאלץ למסור את גוגל. הבאנו את המאלף שלנו שניסה להרגיע את איגור, ולימד אותנו שעוד כשנהיה בבית חולים - איגור יביא לכלבים טטרה של התינוקת כדי שיריחו אותה ויתרגלו לריח. שכשחוזרים מבית החולים המפגש הראשוני יהיה מחוץ לבית ולא בתוכו. שאנחנו נכנס הביתה ראשונים ורק אז הכלבים, אבל משהו באיגור עדיין לא השתחרר. בנסיעה הביתה מבית החולים עם שחר הפיצפונת ראיתי אותו דרך המראה חנוק לחלוטין. באימה אמיתית. סמכתי על גוגל בעיניים עצומות אבל איגור היה חייב לראות במו עיניו שהכל טוב.

הגענו הביתה. איגור הלך להביא את הכלבים להכרות עם שחר מחוץ לבית, כל כלב בתורו. מיצי הנקבה ראשונה - כי הבטטה הקטנה לא מסוגלת לפגוע בזבוב וממנה איגור לא חשש בכלל והיה מצחיק כצפוי. היא הסתכלה על הסלקל בחוסר עניין וחיפשה איפה פה מקבלים חטיף. עבר חלק כצפוי. ואז הגיע החלק הפחות צפוי. איגור יצא עם גוגל מהבית והכלב היה כל כך מאושר! הוא בא לסלקל וליקק את שחר בהתלהבות. הוא כשכש בזנב באושר, ובשנייה ראיתי את הצבע חוזר לפנים של איגור ואבן עצומה במשקל 32 קילו פיטבול ירדה לאיגור מהלב. ומאז הם פשוט בלתי נפרדים שחר וגוגל. פשוט סיפור אהבה מהסרטים. הייתי מניקה והוא היה יושב צמוד אליי ומניח עליה ראש. היא הייתה שוכבת והוא היה ישר בא ונשכב לידה בשיא העדינות.

כמה אושר ואיזו מתנה עצומה זו לילד לגדול עם כלבים 🩷🩷🩷